האוטומציה נכונה רק כשהיא פותרת בעיה עסקית אמיתית, ניתנת לתפעול, ולא הופכת לעוד מערכת שאף אחד לא מבין.
מגדירים את הבעיה, את הצוות שמעורב בה, ואת היעד העסקי האמיתי. בלי זה, קל לבנות משהו חכם שלא פותר כלום.
מתרגמים את התהליך לזרימה ברורה: קלט, תנאים, חריגים, אישורים ופלט. זה השלב שבו רואים מה באמת ניתן לאוטומציה.
מחברים בין המערכות הרלוונטיות ובונים פתרון קטן, יציב ומדיד לפני שמרחיבים אותו.
בודקים תרחישים אמיתיים, מוודאים שאין שבר בתהליך, ומסבירים לצוות איך לעבוד עם המערכת ביום-יום.
לאחר שימוש ראשון, מחדדים את המערכת לפי המציאות בשטח ולא לפי הנחות מוקדמות.
אם אין עדיין תהליך מוגדר, אם אף אחד לא לוקח אחריות על התוצאה, או אם נדרשת אוטונומיה מלאה בלי בקרה אנושית, נתחיל קודם בהגדרה ולא בבנייה.
אם יש לך תהליך שחוזר על עצמו ואתה רוצה לראות אם הוא מתאים לאוטומציה, אפשר להתחיל משיחת מיפוי קצרה וממוקדת.